רפלקציה

וואו איזה שנה מטורפת עברה! עברתי דרך שלא חשבתי שאני הולך לעבור. בשנה שעברה אני לא ממש הייתי "התלמיד המושלם" אני בקושי הגעתי לשיעורים ואת הפרויקט סוף שנה שלי הגשתי ממש באיחור כי לא הייתי מודע למה שקורה במגמה. אבל השנה החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים, לא מפספס דבר אחד ולגבי הפרויקט אני הולך לתת את ה 200 אחוז שלי בו. במהלך השנה למדתי הרבה מאוד דברים כמו טכניקות צילום, הגדרות המצלמה, שיטות וסגנונות צילום שונות... אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי השנה זה ניהול הזמן שלי כמו שצריך, ניהול סדר וארגון, השקעה בכל משימה גם אם היא הקטנה ביותר ואולי הדבר הכי חשוב, למדתי לאוהב לצלם. 

​

הפרויקט שלי - בהתחלה לא ממש היה לי כיוון, הסתבכתי אבל כמו שהבטחתי לעצמי בתחילת השנה אני הולך לקחת את המגמה הזאת בשתי הידיים ולאחר חשיבה נזכרתי בסגירת מעגל הזו של הצילום הופעות שכל כך חיכיתי לו.  בימי צילום הראשונים הבנתי כמה זה קשה לצלם בהופעות. הרעש, שינוי התאורה, התזוזה של הזמר, התזוזה שלי עם המצלמה ממקום למקום במיוחד עם הקהל שלא שומע כלום ושר וצורח את החיים שלו עם הזמר האהוב עליו. אבל אחרי כמה ימי צילום התחלתי להתנסות ולהבין איך לטפל בכל בעיה כמו שצריך ובאמת בימי צילום האחרונים לא חשתי בבעיות האלה במידה רבה.

בהתחלה לא ממש ידעתי מה הכיוון שלי עם הצילומים, אני ממש אהבתי את התמונות פורטרט  של הזמרים אבל אחרי שיחה עם יעל וטלי והגענו למסקנה שמה שאני רוצה שיעבור בתמונות זה החוויה והאנרגיה ובעקבות זאת יהיה חייב לערב גם את הקהל בתמונות, בהתחלה לקח לי זמן להצליח לקלוט גם את הקהל בתמונה וגם את הזמר אבל באמת אחרי שהצלחתי הבנתי כמה זה היה חשוב לערב את הקהל.  

אני מסתכל עכשיו על ה 10 תמונות הסופיות שלי ואני מרוצה וגאה על התהליך המטורף שעברתי ועל התוצאה הזאת, זה לא היה פשוט אבל בסוף התאהבתי בפרויקט וזה שווה הכל. 

אחרי כל השנים במגמה הבנתי כל כך הרבה תובנות שאני לא חושב שהייתי משיג במגמות אחרות, אז למילות סיכום אני רוצה להגיד תודה. תודה לצוות המגמה, יעל, טלי,רימון וברוך. תודה על 3 שנים שלא אשכח לעולם, תודה על התמיכה, תודה על האהבה ותודה על חוויות ורגעים שלא אשכח.

​